פסק-דין בתיק ב"ל 43050-02-11

1.         אבו סיאם שריף (להלן - התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע) לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 19.11.09. 

2.         משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק - "מעיון בפרטי תביעתך ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך. על פי החומר הרפואי: הן במיון והן בקופת חולים דיווחת על אירוע נפילה מרכב במהלך הלילה" הגיש הוא תביעה לבית הדין.512937

3.         בתיק זה העידו, מטעם התביעה, התובע בעצמו ובן דודו, נאיף אבו סיאם (להלן - נאיף) ומטעם הנתבע העיד מרדכי נונה, מעסיקו של התובע בזמנים הרלוונטים לתביעה (להלן - נונה).נ

4.         המחלוקת בין הצדדים נסבה על אופן התאונה של התובע, והאם התאונה אירעה עקב העבודה - בעת שהתובע חזר הביתה מהעבודה כטענת התובע - או בשעות הלילה כטענת הנתבע. לצורך הכרעה בשאלה זו נבחן את השתלשלות ההליכים בעניינו של התובע ממועד התאונה.

5.         טרם נדון בתובענה לגופה, יש להכריע בטענת ההתיישנות שהעלה הנתבע.

            לטענת הנתבע, כתב התביעה לא הוגש בתוך פרק הזמן הקבוע בתקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) התש"ל - 1969 (להלן - התקנות).  מכתב הדחייה נשלח לתובע בדואר רשום ביום 7.2.10 ואילו כתב התביעה הוגש ביום 22.2.11, ועל כן יש לדחות את התביעה על הסף, היות וחלפו מעל שניים עשר חודשים כפי שנקבע בתקנות.

6.         תקנה 1(ב) לתקנות קובעת כדלקמן -

"(ב)         החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר".

7.         תקנה 1(ב) לתקנות קובעת כי על התובע להגיש את התובענה כנגד הנתבע תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע.

            מכתב הדחייה שנשלח לתובע נושא תאריך 7.2.10, אולם אין המדובר במועד המסירה, אלא מועד כתיבת המכתב. הנתבע לא צירף אסמכתא כלשהי ממנה ניתן ללמוד מהו המועד בו נמסר מכתב הדחייה לתובע. לפיכך, לא ניתן לקבוע בוודאות מתי נמסר מכתב הדחייה לנתבע והאם אכן חלף מועד ההתיישנות הקבוע בתקנות, כנטען על ידי הנתבע.

            ודוק, מהיום בו נכתב מכתב הדחייה לתובע ועד היום בו הוגשה התביעה לבית הדין לעבודה, חלפו שנה וחמישה עשר ימים בלבד. היינו, גם לשיטתו של הנתבע מדובר באיחור, לכאורה, של חמישה עשר ימים בלבד.

8.         משלא צורפה ראייה כלשהי אודות מועד מסירת מכתב הדחייה לתובע, אין מקום לדחות התביעה על הסף, בוודאי לא כאשר מדובר באיחור לכאורה של חמישה עשר ימים בלבד אחרי תקופת ההתיישנות, לגביהם לא הוצגה ראיה לפיה התובע קיבל את מכתב הדחייה.

            אשר על כן, אין מקום לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות.

9.         ובאשר לתביעה לגופה. לטענת הנתבע, גירסתו של התובע אודות אופן התרחשות התאונה ואודות מועד התאונה והקשר בינה לבין עבודתו רוויית סתירות. 

10.       מתצהיר התובע עולות העובדות כלהלן -

            א.         בתקופה הרלוונטית לתביעה עבד התובע כמסגר שכיר במסגריה שבבעלות נונה;

ב.         ביום 19.11.09, בסוף יום העבודה, נסעו התובע ובן דודו נאיף, שאף הוא עבד אצל נונה, בחזרה מהעבודה לביתו של התובע שברהט;

ג.          התובע נהג ברכב ונאיף ישב במושב הקדמי לידו;

ד.         בשעה 16:45 או בסמוך לכך, עצר התובע את הרכב על מנת לרדת לביתו ומשם נאיף אמור היה לחזור עם הרכב לביתו;